בשטף הלב
שהתערבל עם המוח
כשהמים שוטפים את גופי
מורידים את חלקיקי היום שדבקו
הבנתי.
אני אוהבת את הכאב הזה.
הכאב הזה גורם לי לחיות
הכאב הזה משתק ועוצר
אך כשאיננו כאב
שם אני חיה.
תחילתו של הכל
שם מסתתרת חדוות היצירה
משם פורץ הזרם
נביעת האהבה
אז מדוע שארצה להפסיק אותו?
אני רוצה לחיות.
היו היה מפתח
מפתח קטן
שהיה פותח שער גדול
איבדתי אותו במסעי
ואיתו אבדה לי הדרך
לעיתים צצה, לעיתים נעלמה
רבים עזרו לי למצוא את המפתח
היו גם כאלו שאף לא ניסו
היו גם כאלו שלא ידעו גם מה לחפש
אפילו אני כבר שכחתי
רק זכרון עבר עמום של הגן הנפלא מאחורי הבריח נותר
ואז הופעת ופתחת השער
כמה פשוט ונפלא
;){kind=link}